בריאות האישה- שיקום רצפת האגן

הטיפול הפיזיותרפי הנו למעשה טיפול מניעתי שיקומי. הוא מנסה להחזיר למטופלת את היכולת להשתמש בשרירים ובמפרקים בצורה הרמונית, שתהיה הכי קרובה לנורמה, ככל שהליקוי האורגני מאפשר זאת. למעשה הוא מנסה להשיב לאברים הזקוקים לשיקום את יכולתם לתפקד נכון ובכך להקל על האברים שפיצו על הליקוי. הטיפול הפיזיותרפי מעצם מהותו שם דגש על הבעיה המקומית אך מתייחס תמיד לגוף כולו, מתוך הנחה שלליקוי המקומי יש קשר והשפעה על שאר חלקי הגוף.

 

  1. שיקום רצפת אגן לנשים בגיל הפוריות בדגש על נזקי לידה - במהלך ההריון והלידה נמצאים שרירים רבים באזור האגן, הגב והבטן התחתונים בעומס רב והם עלולים להיפגע. התעלמות מהשינויים שחלו בשרירים אלו תגרור את קיבועם של הנזקים הפיזיולוגיים שקרו בתקופה זו ותגרום עם השנים לצניחות אברי המין, דליפות שתן ו/או צואה, קשיי התרוקנות, כאבים           ( ברצפת האגן והגב ) וכו'. 

  2. שיקום רצפת אגן בנשים בגיל המעבר – הצטברות נזקים ברצפת האגן בגין לידות ומצבים פיזיולוגיים שונים עלולה לגרום להיחלשות השרירים ולצניחת אברים אל תוך הנרתיק (דוגמת צניחת רחם שלפוחית, רקטום ומעי). צניחות אלה עלולות להפריע בעת קיום יחסי מין וגם לגרום לסימפטומים נוספים דוגמת אי שליטה על שתן\צואה. אי השליטה במתן השתן הנה תופעה שכיחה שלה השלכות חברתיות, התנהגותיות, נפשיות וכלכליות. דרגת החומרה של אי השליטה היא שתקבע את מידת פגיעתה באוכלוסייה הסובלת ממנה. אי השליטה יכולה להיות קלה עד בינונית, ואז היא תגרום לאי נוחות פיזית ורגשית "נסבלת". אולם כאשר היא הופכת להיות חמורה היא עלולה לגרום לפתולוגיות בתחום הגופני והרגשי, עם השלכות התנהגותיות, חברתיות וכלכליות; בגיל המעבר ייתכנו כאבים בעת יחסי מין הנגרמים כתוצאה משינויים הורמונליים המשפיעים על אברי המין.

  3. שיקום רצפת אגן לאחר טיפולים אונקולוגיים – הטיפולים הקיימים כיום כנגד מחלת הסרטן גורמים לתופעות לוואי קשות. הידועות לציבור יותר הן נשירת השיער, נזקים לעור, לציפורניים. התופעות לוואי הפחות מדוברות קשורות בתפקוד המיני. לטיפול הכימותרפי השפעות על גמישות הרקמות בגוף, על האיזון ההורמונלי, על מצב הרוח והדחף המיני ועל התפקוד המיני. כאשר הגידול מצוי באבר המין עצמו, הטיפול המקומי (קרינה\ניתוח) יגרום בהכרח לנזקים נוספים מלבד הנזקים הנגרמים בטיפול הסיסטמי.

  4. שיקום רצפת אגן במהלך טיפולי פוריות – במהלך טיפולי פוריות חווה הזוג מערכת של לחצים נפשיים ופיזיולוגיים. ידוע כי אחד ממרכיבי ההצלחה בטיפולים הללו הוא היכולת להפחית לחצים ולשמור על רוגע פסיכולוגי. פעמים רבות הטיפולים עצמם גורמים לשינויים בדחף המיני ובתפקוד המיני מה שפוגם ביכולת ההצלחה של הטיפולים וכן באינטראקציה המינית והזוגית בין בני הזוג. ישנה חשיבות מכרעת לליווי התהליך הן בהיבט הפיזיולוגי והן בהיבט הפסיכולוגי.

  5. טיפול בכאבים בקיום יחסי אישות- כאבים בעת מגע מיני דיספארוניה, הם מצב מביך לגניקולוגים מזה זמן רב. מצב זה הנו כה שכיח עד כי לפי אחד המחקרים, 73% מהנשים המטופלות שגרתית על ידי גניקולוגים מתלוננות על כך.  מחקרים שונים מעריכים כי שיעור יחסי המין המכאיבים נע בין 8%-23% וכי כ- 15% מהנשים סובלות ממצבים המונעים מהן את היכולת לקיים יחסי מין בכלל. ישנם גורמים שונים לכאבים בעת יחסי מין. אף כי לעיתים מרכיבים רגשיים יכולים להיות הגורמים לכך, הרי שבמרבית המקרים הגורם לכאבים בעת קיום יחסי מין הוא ממקור פיסיולוגי. ישנם מצבים שונים העלולים לגרום ליחסי מין מכאיבים והם יכולים להתרחש בשלבים שונים במחזור חיי האשה. ישנן נשים צעירות החוות כאבים עזים ו/או אי יכולת לאפשר חדירה מראשית הפעילות המינית שלהן. אצל אחרות הדבר יכול לקרות לאחר חודשים או שנים של יחסי מין ללא כאבים. יש נשים החוות כאב לאחר לידה עקב רקמת צלקת מכאיבה או דביקה. במקרים רבים לאחר מנופאוזה יחסי מין עלולים להכאיב עקב שילובים של ניוון בנרתיק, יובש או שינויים בנרתיק הקורים כאשר יחסי המין תכופים פחות. בכל המקרים של אבחון וטיפול במגע מיני מכאיב חשוב לשלול ולטפל בגורמים רפואיים כמו גירויים, דלקות או מחלות. כמו כן חשוב לקבל מידע אודות ההיסטוריה הרפואית/המינית ולהבטיח קיומם של תשוקה מינית, גירוי מיני וסיכה לפני התרחשות המגע המיני.